 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
|
חדש במחקר כתבו - דר' גיל אסט, דר' עינת שירן, דר' דביר אדלר ודר' גבי מיקולסקי, דר' תמנע נפתלי, אנה פרקש |
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
 מחקרים קליניים המתנהלים בישראל השפעת Tocotrienol ו-EGCG על סימפטומים קליניים ומדדים פיסיולוגיים של חולי FD בניית מודל לטיפול פסיותרפי כללי ונשימתי לחולים בדיסאוטונומיה משפחתית אלקטרוגסטרוגרפיה בחולים עם דיסאוטונומיה משפחתית הבנת המנגנון הגורם להיפונתרמיה בחולי FD מחקרים במדע בסיסי וגנטיקה בישראל הבנת המנגנון המולקולארי הגורם למחלת ה -FD בדיקות סקר ל- FD בישראל: הוכחה לנשאות גבוהה בקרב אשכנזים יוצאי פולין מהנעשה בעולם טוקוטריאנול מעלה ביטוי של IKBKAP : אפשרות לטיפול בחולי FD EGCG מתקן חיבור לא תקין של mRNA - IKAP בתאים מחולי FD תיקון פגם בחתוך mRNA אנושי בעזרת הצמח ציטוקינין קינטין תרגום תקצירי מחקרים ופרוייקטים שפורסמו לאחרונה בעולם סקירת בעיות אורתופדיות (לא של עמוד השדרה) תוחלת ואיכות חיים סקירת איכות החיים באוכלוסיית הילדים חולי FD. יעילות הטיפול הריאתי בעזרת ה"ווסט" HFCVO - High Frequency Chest Wall Oscillation השפעת מתן קלונידין לפני הזנה בגסטרוסטומי תקציר סקירת הניסיון הטיפולי בהורמון גדילה אי שליטה במתן שתן בחולי FD תפקוד בלוטות הזיעה בחולי FD היבטים גניקולוגיים בחולות FD
ויטמין E מורכב משתי קבוצות של מולקולות, טוקופרולים (tocopherols) וטוקוטריאנולים (tocotrienols) אשר משמשים כתוספי מזון. קבוצת הטוקוטריאנולים מורכבת מארבע תת קבוצות- אלפא, ביטא, גאמא ודלתא. (וכן גם הטוקופרולים) תוספים מקבוצת הטוקוטריאנולים הוכחו כאנטי אוקסידנטים יעילים במיוחד, כמאיטים תהליכי הזדקנות, מורידי כולסטרול, מונעי אגריגציה של טרומבוציטים ועשויים למנוע סרטן. מכוון ותוצאות המחקר של דר' בריש היו על תאים במעבדה, הועדה המדעית המייעצת של העמותה, יזמה מחקר קליני הנערך בארץ, אשר מטרתו לבדוק האם גם בגוף החולה (ובקבוצת הביקורת) תחול עלייה ברמת חלבון IKAP בעקבות טיפול בטוקוטריאנול, כפי שנצפה במעבדה במחקרו של דר' רובין והאם העליה הזו מביאה לשינוי ושיפור במצב הקליני. א. האם מתן Tocotrienol לחולים ב- FD מביא לשיפור בסימפטומים הקליניים ? ב. האם יחול שיפור בבדיקות הפיזיולוגיות הבודקות את התפקוד העצבי- הסנסורי והאוטונומי ושינוי ברמת החלבון התקין בתאים של הנבדקים? ג. לברר מהו המינון האופטימלי לטיפול בחולים ב- FD עפ"י משקל גופם או גילם. ד. לברר האם בחולים ב- FD תתכנה תופעות לוואי חמורות כתוצאה מהטיפול. חשיבות המחקר בכך שיתכן וניתן להביא לשיפור משמעותי באיכות חיי החולים, לעצור תהליכים ניוונים ולהאריך את תוחלת חייהם ע"י כך שיהווה טיפול אפשרי במחלה קשה וחשוכת מרפא זו. החשיבות היא גם בעובדה שאין מדובר ב"תרופה" אלא בתוסף מזון הנמכר לכלל האוכלוסייה כ- OTC , כך ששילוב של התוסף בדיאטה של החולה תאפשר טיפול בסימפטומים הקשים של המחלה. המחקר ממומן מתרומה של העמותה הישראלית לדיסאוטונומיה משפחתית, העמותה האמריקאית לדיסאוטונומיה משפחתית וקרן ג'ינה פליישר ז"ל
1. חוסר תאום במערכת הבליעה גורם לשאיפת מזון ומיצי עיכול לריאות ואי לכך דלקות ריאה חוזרות המחייבות טיפול בפיזיותרפיה נשימתית. 2. תהליכים ניווניים של השרירים פוגעים קשה ביציבה, בהליכה ובשיווי המשקל. בנוסף מתפתחת אצל החולים עקמת קשה של עמוד השדרה. 3. עקב תפקוד לקוי של שרירי הפנים, חוסר תיאום של מנגנון הבליעה וחסר רפלקס המציצה, חסרה היכולת למנוע נזילת רוק מהפה ויש פגיעה קשה בבליעה ובדיבור. טיפול בדיבור משפר מאד את התפקוד. מנסיון טיפולי במחלות כרוניות קשות דומות, הוכח כי ככל שההתערבות הטיפולית המשקמת (פיסיותרפיה, ריפוי בדיבור וכד') נעשית בגיל צעיר יותר ומתבצעת באופן מתמיד, איכות החיים של החולים משתפרת וכנראה גם אורכם. אנו מאמינים כי הדבר נכון גם לגבי חולי FD. המטרה: היות ולא קיים בעולם מודל לטיפול פזיותרפי בחולים ב- FD , ולאור העובדה שקיים חשש או רתיעה בקרב המטפלים מתגובות בלתי צפויות תוך כדי טיפול כגון: שינויי לחץ דם פתאומיים וקיצוניים, ירידה בסטורציה או סיכון לרפלוקס או תגובה וואגלית REFLEX VAGAL בנשיפה מאומצת שיכול לגרום לאבדן הכרה, החלטנו לבצע עבודה טיפולית מבוקרת במטרה לבדוק: א. האם ניתן לבנות מודל לטיפול פזיותרפי לחולים ב FD ? ב. מה השפעתו של הטיפול במודל שנקבע על פרמטרים גופניים? מימון המחקר נעשה באדיבות ובתרומת חברת "מרוול" ("גלילאו" לשעבר) לראש הדף >
דסאוטונומיה משפחתית הינה מחלה גנטית נדירה בה קיימת פגיעה במערכת העצבים האוטונומית. חולים במחלה זו סובלים לעיתים קרובות מהפרעות שונות במערכת העיכול. חלק גדול מהם סובלים מרפלוקס ומקשיי אכילה ועוברים בגיל צעיר ניתוחים (פונדופליקציה) למניעת רפלוקס ופעולות להקלה בבעיות האכילה כגון הכנסת גסטרוסטום. הגורם לבעיה זו הינו קרוב לודאי פגיעה בתנועתיות הקיבה והושט, כפי שהוכח בעבודות מחקר. מספר מחקרים הצביעו על פגיעה עצבית ראשונית בעצבוב האוטונומי של מערכת העיכול וכן במערכת האוטונומית בכלל. המקור לתנועתיות במערכת העיכול הינו בתאים קוצבים הנמצאים בדופן השריר של אברי מערכת העיכול הנקראים התאים האינטרסטיציאלים ע"ש קאג'אל. תאים אלה נמצאים בעמדת ביניים בין העצבים המפעילים את מערכת העיכול לבין השרירים, ומהווים ככל הנראה "מתווך" בין הגירויים העצביים השונים לבין תאי השריר. העדרם של תאים אלה מביא לשיתוק של מערכת העיכול (כפי שהוכח במודל ניסיוני של עכבר). עם זאת מערכת היחסים בינם לבין תאי העצב אינה ידועה כל צורכה. תאים אלה, כמו כל תאים קוצבים אחרים בגוף, מפיקים גירוי חשמלי קבוע אשר בקיבה תדירותו היא אחת ל - 3 דקות, גירוי זה הינו תנאי הכרחי להתכווצות של שריר הקיבה. אלקטרוגסטרוגרפיה הינה בדיקה הבודקת את הפעילות החשמלית של קוצב הקיבה. הבדיקה מבוצעת על ידי הדבקת אלקטרודות מוניטור על דופן הבטן, קליטת הפעילות החשמלית, רישומה, סינון הרעשים שתדירותם אינה מתאימה לפעילות קוצב הקיבה, ועיבוד מתמטי של הנתונים. הבדיקה מתבצעת גם בצום וגם לאחר אכילה. חשוב להדגיש כי מדובר בבדיקה שאינה פולשנית כלל, ואינה כרוכה באי נעימות למעט הצורך להיות בצום בשעה הראשונה של הבדיקה. לאחר בצוע הבדיקה מתבצע עיבוד מתמטי ממוחשב של הנתונים, אשר בודק את הנתונים הבאים: א. קצב הקוצב לפני אוכל ואחרי אוכל, כאשר קצב תקין הינו בתחום של 3 מחזורים לדקה, קצב נמוך יותר מכונה ברדיגסטריה וקצב גבוה יותר מכונה טכיגסטריה, קצב בתדירות של מעל 12 מחזורים לדקה נחשב לארטיפקט שמקורו משרירי המעי הדק או דופן הבטן ואינו מובא בחשבון בניתוח הנתונים. ב. היחס בין עוצמת האות החשמלי בצום לעוצמתו לאחר אוכל. הערך האבסולוטי של עוצמת האות החשמלי משתנה מאדם לאדם ותלוי בעובי דופן הבטן ובעובי מסת השריר בקיבה ועל כן אין לו חשיבות. לעומת זאת היחס בין עוצמת האות בצום לעוצמתו לאחר אוכל הינו בעל חשיבות שכן עליה בעוצמת האות לאחר האוכל משקפת הופעה של התכווצויות של שריר הקיבה כתגובה למזון. העדר עליה כזו משקף העדר של התכווצות שריר הקיבה לאחר האוכל ועל כן פגיעה בתפקוד הקיבה. מטרת המחקר המוצע הינה לבדוק את פעילות הקוצב החשמלי של הקיבה בחולי דיסאוטונומיה משפחתית. לראות האם קיים דפוס שונה של פעילות זו בחולי דיסאוטונומיה משפחתית. כמו כן, במידה ויש הפרעות בפעילות, לברר האם קיים קשר בין ההפרעות לבין התסמינים הקלינים במערכת העיכול. חולים אשר מעונינים להצטרף למחקר מוזמנים לעשות כן ע"י פניה ליו"ר העמותה - ד"ר עינת שירן בדואר אלקטרוני - fdisrael@netvision.net.il
הגנים שלנו מורכבים מרצפים המכילים אינפורמציה כיצד לבנות חלבון ( הנקראים אקסונים) המופרדים על ידי רצפים חסרי אינפורמציה לבניית חלבון (הנקראים אינטרונים). תהליך יצירת חלבון תקין בגוף דורשת שתוצר הגן יעבור תהליך של עיבוד שחותך ומסיר את האינטרונים ומחבר את האקסונים. תהליך זה נפגע במחלת ה-FD כתוצאה משינוי (מוטציה) שנמצא בעמדה אחת הממוקמת באינטרון של הגן הגורם ל-,FD מוטציה זו פוגעת בתהליך החיתוך והחיבור של הגן. על מנת לתכנן תרופות חכמות שיצליחו לתקן את הפגיעה בתהליך זה מבלי לפגוע בפעילות התקינה של יתר הגנים בגוף אנו צריכים קודם כל להבין כיצד הפגיעה בעמדה זו גורמת לשיבוש תהליך החיתוך והחיבור בגן ה-FD. על ידי שימוש בכלים מולקולאריים וגנטיים אנו חוקרים את המנגנון המולקולארי שנמצא מאחורי מחלת ה-FD. התוצאות האחרונות שלנו הראו כיצד המוטציה באינטרון משבשת את תהליך החיתוך והחיבור. כרגע מנסים לבדוק איזה רצפים בגן משבשים את התהליך הזה באופן ספציפי במערכת העצביים.
בית החולים איכילוב והפקולטה לרפואה באוניברסיטת ת"א עפ"י היארעות המחלה חישבו כי הגן ל-FD שכיח בקרב יהודים ממוצא אשכנזי בשכיחות של 1:30 . הגן ל- FD אותר בינואר 2001 ונמצא מקודד ל- 2 מוטציות אולם מוטציה אחת היא השכיחה ואחראית למעל מ- 99.5% ממקרי ה - FD. מטרת המחקר הייתה לבדוק את השכיחות האמיתית של הנשאות לגן ל- FD ולברר האם בתת אוכלוסיות ממוצא אשכנזי קיימת שכיחות שונה. נבדקו 1267 יהודים ממוצא אשכנזי במסגרת סקר גנטי כללי, מתוכם 1100 היו אשכנזים מצד שני ההורים ו- 167 היו ממוצא אשכנזי רק מצד הורה אחד. לאף נבדק לא היה קרוב משפחה חולה ב- FD. מבין 1100 הנבדקים שהיו אשכנזים מצד שני ההורים, נמצאו 34 נשאים ל - FD , כלומר שכיחות של 1:32 . השכיחות לגן הייתה גבוהה משמעותית ביהודים אשכנזים ממוצא פולני 1:18 לעומת יהודים אשכנזים שאינם ממוצא פולני 1:99 מבין 167 הנבדקים שהיו אשכנזים רק בחלקם, נמצאו 3 נשאים 1:56 השכיחות הגבוהה לנשאות בקרב יהודים אשכנזים ממוצא פולני מצדיקה סקר גנטי ל- FDבקבוצה זו. Genetic Testing Vol.7 No.2,2003 139-142 לראש הדף >
ויטמין E מורכב משתי קבוצות עיקריות מולקולות - טוקופרולים (tocopherols) וטוקוטריאנולים (tocotrienol) אשר משמשים כתוספי מזון. קבוצת הטוקוטריאנולים מורכבת מארבע תת קבוצות- אלפא, ביטא, גאמא ודלתא וכן הטוקופרולים. תוספים מקבוצת הטוקוטריאנולים הוכחו כאנטי אוקסידנטים יעילים במיוחד, כמאיטים תהליכי הזדקנות, מורידי כולסטרול, מונעי אגריגציה של טרומבוציטים ועשויים למנוע סרטן. בתרביות התאים של חולי FD אשר קבלו תוספת 25- 2.5 מיקרוגרם/מ"ל של Tocotrienol מסוג אלפא, ביטא, גאמא ודלתא חלה עליה משמעותית ברמת השעתוק של mRNA של IKAP הכללית (ברמת IKAP התקין והמוטנטי) ולעליה ביצירת החלבון התקין. ממצאים אלה מצביעים על האפשרות להשתמש בטוקוטריאנול כאמצעי טיפולי לחולי FD Biochemical & Biophysical Research Communications 306 (2003) 303-309
FD היא מחלה אוטוזומלית רצסיבית נוירודגנרטיבית. המוטציה הכי שכיחה היא שחלוף חומצת הגרעין טירוזין לציטוזין (T ל C ) מקום הבסיס השישי באיזור החיתוך של אינטרון 20, כך שבמקום הרצףGTAAGT נוצר הרצף GTAAGC שהינו חסר משמעות. תוצאת השכתוב היא IKAP שבו חיבור לא תקין חסר אקסון 20 שגורם לחלבון הקטוע. מיקומה ואופייה של המוטציה הצביעו על האפשרות למתן את השפעתה ע"י שינוי רמת החלבונים המשפיעים על החיבור. נבדקה השפעתו של ה EGCG - EPIGALLOCATECHIN GALLATE על שכתוב הikbkap- בתאים של חולי FD. נמצא שה-ECGC משפיע לטובה בכך שהוא מקטין את השפעת הגורם לחיבור הלא תקין ומגדיל את יצירת החלבון התקין. עוד הראה דר' רובין כי בתרביות תאים אשר הוספה להם 50 מיקרוגרם EGCG חלה עליה משמעותית ברמות IKAP התקין בלבד. שילוב של שני החומרים ECGC וטוקוטריאנול בתאים במעבדה גרם להפקת תוצר של גן פונקציונלי, כלומר גרם לאפקט סינרגיסטי, היות וגרם לעליה כללית ברמת החלבון התקין. ממצאים אלה מצביעים על האפשרות להשתמש ב ECGC כאמצעי טיפולי לחולי FD. Biochemical & Biophysical Research Communications 310(2003) 627-63
הפגם בחיתוך pre-mRNA הינו סיבה עיקרית למחלות באדם. דילוג על אקסונים הינו תוצאה של "מוטציות חיתוך" במגוון רחב של הפרעות גנטיות, אולם המנגנון הגורם לכך עדיין אינו ברור. FD נגרם כתוצאה ממוטציה ב .IKBKAP בכל המקרים המתוארים עד היום מתרחשת מוטציה באינטרון 20 אשר גורמת לדפוס ייחודי של דילוג על אקסון ספציפי לרקמה, במיוחד במערכת העצבים, בה לא מתרחש חיתוך מדויק של האלל ל- IKBKAP . במחקר מראים כי טיפול ע"י הצמח ציטוקינין קינטין משנה את החיתוך של IKBKAP. קינטין מעלה באופן משמעותי את השארת אקסון 20 בגן האנדוגני כמו גם במיניגן של IKBKAP (מיניגן הינו חלק מגן המכיל מקטע של אקסונים. במחקר הנוכחי הושתל מקטע אקסונים של הגן הפגום בתוך פלסמיד וקבוצת הביקורת היתה אותו מקטע של הגן התקין אשר הושתל בפלסמיד אחר. הפלסמידים הושתלו אח"כ בתאי התרבית). כלומר הקינטין גורם לכך שלא ייווצר דילוג שגוי על אקסון 20. בנזילאדנין הינו ציטוקינין אשר הכי דומה לציטוקינין-קינטין הראה אפקט דומה אך פחות משמעותי. יש צורך להמשיך את המחקר בקינטין כטיפול אפשרי בהעלאת רמת IKAP תקין בחולי FD ובמחלות אשר בהן המנגנון דומה. Hum Mol Genet. 2004 Feb 15;13(4):429-36. Epub 2004 Jan 06.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?db=PubMed
נבדקו רישומים וצילומי רנטגן של 182חולי FD הדגש היה על שברים, מפרקים ובעיות אחרות שלא קשורות בעמוד השדרה. שברים: ל 60% מהחולים היו שבר אחד או יותר (הממוצע היה 1.4 לחולה) שכיחות גבוהה הייתה לשברי עצם הירך (פמור). מפרקים: ל 11% מהחולים היו בעיות מפרקים נאורופתיות (נפיחות ללא כאב עם הרס), בעיקר בברך. נצפתה שכיחות של בעיות בכפות הרגליים (26%). מסקנות: קיימת שכיחות מוגברת של שברים, מפרקים נוירופטיים ובעיות בכפות הרגליים אצל חולי FD סיבות אפשריות :שילוב של תחושת כאב ותחושה עמוקה מופחתת, אטקסיה, ויתכן גם אוסטאופניה. J of Pediatric Orthopedics 21:229-232
הסקר הראשון לגבי הישרדות חולי FD נעשה ב - 1965. לאחר מכן ב- 1982 והאחרון ב- 2001. מסקר לסקר תוחלת החיים הולכת ומתארכת. מחברי המאמר מציעים מספר סיבות אפשריות לשיפור, ביניהן: ניסיון וידע הולך וגובר אצל הצוות הרפואי במרכז, שימוש בטיפולים מסוימים (השימוש בווליום התחיל ב- 1970, בפלורינף התחיל ב-1985), פונדופליקציה וגסטרוסטומיה (מאז 1980) והקמת המרכז הישראלי (1980). הנתונים מצביעים על כך שבנוסף לשיפור בהישרדות יש שיפור באיכות החיים. שיעור המטופלים הבוגרים גדל וכך גם של הבוגרים החיים באופן עצמאי. מבין המטופלים הבוגרים בערך ל- 20% חיים עצמאיים, 16% התחתנו, ל-5 נולדו ילדים, ל-23% יש רשיון נהיגה ו-89% מועסקים לפחות חלקית. תוצאות אלו מתיחסות לסה"כ החולים שהיו במעקב במרכזים הרפואיים בנו יורק והדסה. J Pediatr. 2002 Oct;141(4):518-23. לראש הדף >
מתוך תקציר נאום של פרופ' אקסלרוד ב-FD-day 2003 הוכנו שאלונים להורים לגבי התרשמותם מהתפקוד הפיזי, הפסיכוסוציאלי (רגשי-חברתי) של ילדיהם. נעשתה חלוקה לפי קבוצות גיל: I= 4-6 , II=7-10 , III=11-16 שנים . איכות חיים פיזית כללה תפקוד פיזי, בריאות כללית, כאבים גופניים והגבלות תפקוד. איכות חיים פסיכו-סוציאלי כללה התנהגות כללית, בריאות נפשית ושכלית, דימוי עצמי והגבלות תפקוד. נבדקה גם מצוקתם הנפשית של ההורים והזמן המושקע בטיפול בילד החולה. מסקנות: באופן כללי הילדים נתפסים ע"י הוריהם כמוגבלים פיזית, בעיקר הילדים הצעירים ביותר. לעומת זאת, התפקודים הפסיכו-סוציאלים נתפסו כרגילים בממוצע. הילדים הצעירים ביותר נחשבו כבעלי דימוי עצמי הטוב ביותר, אחר כך הילדים בגיל האמצעי ואחריהם המבוגרים יותר. ההורים דיווחו על תחושת המצוקה הנפשית כגוברת על תחושת המעמסה מבחינת הזמן הדרוש לטיפול בילדיהם. לבסוף, "לחשוב על העתיד אומר להעריך את העובדה שיש לנו אוכלוסיה נהדרת הולכת וגדלה של בוגרים. זאת הוכחה ליעילות והתקדמות בטיפול. לא רק מספר הבוגרים גדל משנה לשנה אלא גם הישגיהם האישיים מרשימים יותר ויותר. מאז 1993 המרכז לדיסאוטונומיה בוחר כל שנה כמה מהבוגרים המיוחדים האלה לרשימת הראויים לציון. לא ידוע לנו מה מצפה לנו בעתיד או איזה התנסויות צפויות לנו. מה שביכולתנו לעשות זה ללמוד מאלה שהראו שיש הרבה פנים לאישיות ודרכים רבות ומגוונות לניצול המרבי של הפוטנציאל האישי. אלה שנבחרו לרשימת המצטיינים הם אנשים שהסכימו לקבל אחריות על מחלתם וללכת מעבר לה. הם גילו אומץ רב ויכולת להתגאות בהישגיהם. בעזרת הכוחות הפנימיים שלהם הם פיתחו עצמאות וכבוד עצמי. הם מהווים מקור השראה לשאר הבוגרים כי הם החלוצים באוכלוסיה הזאת. עד היום נבחרו 27 בוגרים לרשימה הזאת. השנה התווספו עוד 4 בוגרים לרשימת הראויים לציון: שלי קול-הדני דרור (ישראל), מגי מילר (שיקגו), סטיבן קליין (פלורידה), ולורה בייל (פנסילבניה). שלי בוגרת מכללה לאומנות ועובדת כיום כתרפיסטית באומנות עם ילדים וזקנים. היא נישאה לרוני דרור לפני שנה והם מנהלים חיים משותפים פוריים. מגי משמשת כפקידה בארגון חינוך מיוחד, היא מלאת חיים, בעלת חוש הומור וגילתה נטיה טבעית לנאום. סטיב הוא הסייר וה"מכייף" שלנו. הוא הסתובב באירופה, למד ליהנות מאוכל טוב, והיום הוא לומד בתכנית בישול בפלורידה ומתכנן להיות שף גדול".
ישנם חולי FD עם פגיעה ריאתית כרונית אשר מתקשים לנקז הפרשות בגלל שיעול לא יעיל, דופן בית חזה נוקשה ובעייתיות בזמן כיפוף (רפלוקס ו/או לחץ דם לא יציב). לכן הוחלט לבדוק את יעילות הווסט בבדיקת 13 חולים (גיל 11- 13) במשך שנה. התוצאות בסיכום הצביעו על שיפור מסוים בתפקוד הריאתי ובאיכות החיים.
חולי FD נוטים לפתח התקף דיסאוטונומי או עליה משמעותית בלחץ הדם ( "מיני-התקף") לאחר הזנה לגסטרוסטומי. הצטבר ניסיון טיפולי בקלונידין שהראה כי לעיתים הצליח למנוע תגובה כזאת. הצוות של ד"ר הילץ החליט לבדוק את הסיבה לכך. ההשארה הייתה שאולי הקלונידין גורם לשינוי ברגישות הבארו-רצפטורים. בארו-רצפטורים הם קולטני לחץ ממוקמים בכלי הדם. כשהם מגורים (כשהמתח בכלי הדם גובר) הם מאותתים ללב להאט קצב ולשאר כלי הדם להרפות (להתרחב). התגובה היא לכן האטה של הלב וירידה בלחץ הדם. רגישות בארו-רפלקסורית BRS - חישוב ה-BRS כולל בדיקה משולבת של תנודות לחץ הדם והדופק, זהו מדד חשוב של תפקוד מערכת העצבים האוטונומית מפני שהיא משקפת השפעות סימפתטיות וואגאליות. בבדיקה השתתפו 9 חולי FD (גיל 11.6 ± 3 שנים: 4 בנות ו5 בנים) כל משתתף הגיע למרכז פעמיים, שם הוזן דרך הגסטרוסטומי,ללא מתן קלונידין ובפעם השניה עם קלונידין לפני ההזנה. הממצאים תורגמו לרגישות ברו-רפלקטורית ידוע מבדיקות קודמות של ד"ר הילץ שתפקוד הבארו-רצפטורים אינו תקין אצל חולי .FDידוע עוד כי לאחר ארוחה יכולה להופיע בכל בן אדם היפרמיה (זרימת יתר של דם וגודש מקומי) במערכת העיכול - splanchnic pooling. בכל זאת, כתגובה לשינוי בזרימה במערכת הדם, ישנם חולי FD המגיבים ביתר ומתחיל התקף דיסאוטונומי המתבטא בלחץ דם גבוה. תוצאות המחקר: קלונידין מגביר את ה- BRS ואת הטונוס הפארא-סימפטטי לאחר הזנה בגסטרוסטומי. ייצוב זה של כלי הדם והלב יכול להסביר איך עוזר קלונידין למנוע התקף דיסאוטונומי עם לחץ דם גבוה הנגרם ע"י הזנה דרך הגסטרוסטומי אצל אחדים מחולי FD Eur J Clin Invest. 2003 Oct;33(10):912-8.
זאת סקירה רטרוספקטיבית של 13 ילדים מתוך 22 שטופלו בהורמון גדילה (גיל 1-15 שנים). הסיכום: הורמון גדילה עשוי לזרז את קצב הגדילה אצל חולי FD לפחות לתקופה מסוימת. הממצאים האלה מהווים בסיס לבדיקה עתידית. J Pediatr. 2004 Jan;144(1):63-7
מטרת המחקר היתה לבדוק את היארעות אי שליטה במתן שתן בנשים החולות ב- FD. תושאלו טלפונית 68 נשים מעל גיל 13 אשר נמצאות במעקב רפואי במרכז בניו-יורק ובישראל. הגיל הממוצע היה 27.1 +/- 9.8 שנים. 99% מהנשים לא ילדו מעולם. סה"כ 82% מהנשים דיווחו על אי שליטה במתן שתן. מהן 59% דיווחו על אי שליטה במאמץ, 11% דיווחו על אי שליטה מדחיפות, 30% דיווחו על שני סוגי אי שליטה. רב הנשים ציינו כי הדליפה היתה קטנה ולא באופן קבוע, אולם 36% דיווחו כי נאלצו להשתמש בתחתוניות הגנה. ב- 7% היתה אי שליטה יומיומית. 12% דיווחו על בריחת שתן בשינה, 26% דיווחו על השתנה לילית. היארעות אי שליטה במתן שתן בחולות FD הינה שכיחה. בכדי להבין לעומק את סיבותיה יש צורך להמשיך לבצע מחקרים נוירופיסיולוגיים. Int Urogynecol J Pelvic Floor Dysfunct. 2003 Aug;14(3):209-13; discussion 213. Epub 2003 Jun 25.
חולי FD נוטים לפתח התקפים של הזעת יתר, למרות הפחתה בסיבי עצב המעצבבים את בלוטות הזיעה. במחקר נבדק עצב פריפרי של בלוטת הזיעה וכן תפקוד הבלוטה עצמה על מנת לבדוק האם התופעה נובעת מרגישות יתר עקב דנרבציה. (הפחתה בעצבוב) נבדקו 14 חולי FD לעומת 11 אנשים בריאים כקבוצות בקורת. התגובה הישירה ותגובת רפלקס הAXON של הבלוטות נבחנה ע"י מדידת אבוד המים דרך האפידרמיס העורי. המדידה בוצעה בשיטת גירוי מקובלת להעלאת התפקוד של בלוטות הזיעה: באמצעות מריחת אצטיל כולין דרך ממברנה מיוחדת. התוצאות הושוו למידע קונבנציונלי של תגובת AXON של הבלוטות. נבדקה גם רמת החלבון בנוזל החוץ-תאי כדי להעריך האם קיים פרמטר נוסף לתפקוד סיבי עצב מסוגC . התוצאה, למרות שהיה צפוי כי התגובה בAXON בחולים ב-FD תהיה מופחתת, לא היה כל שוני בין קבוצת החולים לקבוצת הביקורת. אולם מדידה של רמת הבסיס של הזיעה בזמן מנוחה הייתה גבוהה יותר בקבוצת החולים. מסקנה: העובדה כי התגובה הישירה ותגובת הAXON הייתה תקינה תומכת בהשערה שלנו כי בהפרעה בה יש הפחתה ניכרת בסיבי העצב הסימפאטיים, יש רגישות יתר של סיבי העצב המוליכים לבלוטה אך לא של הבלוטה עצמה. תופעה זו יכולה להסביר מדוע קיימת הזעת יתר במצבים בהם יש עליה בגירוי סימפאטטי ממערכת העצבים המרכזית. J Neurol Neurosurg Psychiatry. 2004 Feb;75(2):275-9.
ב- FD יש פגם במערכת העצבים האוטונומית והסנסורית. לשתי מערכות אלה תפקיד חשוב במערכת הרבייה. מטרת המחקר הייתה לבחון האם הפגם במערכת האוטונומית משפיע על התפקוד הגניקולוגי בחולות FD. בוצעה סקירה רטרוספקטיבית בתיקיהן הרפואיים של 48 חולות FD. הגיל הממוצע היה 22 שנה. ב- 67% מהנשים הופיע הוסת לראשונה בגיל מאוחר באופן משמעותי יחסית לגיל הופעת הוסת באמותיהן- בגיל 15.5 שנים לעומת 13.6 שנים. הממצא הבולט ביותר היה היארעות גבוהה של תסמונת קדם-וסתית- ב- 82% מהנשים החולות. ב- 7 מתוך 26 נשים עם תסמונת קדם-וסתית נלווה התקף דיסאוטונומי. רמות הורמוני המין בדם היו תקינות ב- 27 מתוך 33 נשים. אף אחת לא הגיעה לגיל הבלות. לחולה אחת נמצא אנדומטריוזיס ולאחרת דיסגרמינומה. 3 נשים הרו וילדו ילדים בריאים. מסקנות: גיל הופעת הוסת הראשון מתאחר בחולות FD . התנודות ההורמונליות במהלך החודש יכולות להוות גירוי להתקף דיסאוטונומי.sr Med Assoc J. 2000 Sep;2(9):679-83. Isr Med Assoc J. 2000 ep;2(9):679-83. לראש הדף > |